"תתפללו שהוא יעבור את הלילה" אמרו לנו הרופאים כשמוישי יצא מחדר הניתוח והוא בן אחד עשר ימים בלבד. מוישי נולד עם מום מורכב בלב, ונזקק למספר ניתוחים בעלי סיכון גבוה. בגיל אחד עשר יום – ניתוח ראשון, בגיל ארבעה חודשים – ניתוח שני, שהוקדם מכיון שהלב גילה סימני מצוקה. לאחר הניתוח השני שכב מוישי בחדר טיפול נמרץ כשהוא מוקף במכשירים, והמדדים היו נמוכים מאד.
ההיתה התלבטות לרופאים האם אין מנוס למנתח שוב, בסוף הוחלט לחכות לבוקר. בעלי, אבא של מוישי, ישב לידו ושר לו במשך כל הלילה. הילד היה מונשם ומורדם אך עם זאת – כאשר אבא שר לו – המדדים עלו. בבוקר אמר מנהל יחידת טיפול נמרץ לבעלי כי הוא ממליץ להעסיק אותו במחלקה זו, "הצלת את הלב של הילד שלך" כך הוא אמר. בגיל שש היה על מוישי לעבור ניתוח נוסף, מורכב לא פחות מקודמיו. אך אנו – שראינו את השגחת ה' עלינו ואת ידו שמחזיקה בנו בכל עת – נתלינו בבטחוננו בו.
בתקופת ההתאוששות הגיעו לבית החולים מתנדבות וחילקו לילדים דובון שבתוכו לב שמחוזק על ידי תפרים – כדי לעורר בילדים תחושת הזדהות. אמרתי להן: "למוישי שלנו יש לב שלם" שהרי ידועה אמרתו של הרבי מקוצק: "אין דבר שלם מלב שבור". היום מוישי כבר לומד בכיתה א', ומתפקד כרגיל. אכן, הלב ה"שבור" לימד אותנו כיצד לבטוח ולהאמין בלב שלם.
