דניאל שלנו נולד כילד רגיל לכל דבר. רק בבדיקה שגרתית בבית החולים נודע לנו שהוא סובל מהיצרות מסתם אורטלי. ההצרות גרמה ללחץ גבוה ומסוכן במסתם. מפלים? איזה מפלים? זה מסוכן? זה עובר? חיים עם זה? לא ידענו דבר. הרופאים הורו לנו להגיע לבדיקת "אקו" כל שבוע, וכשהיה התינוק בן חודש – התריעו על מצוקה ועל צורך דחוף לבצע צנתור. התינוק היה נראה חיוני וערני להפליא, והרופאים גם הם, כנראה, לא הלחיצו מספיק.
בדרך אגב שמעתי מחברה את שמו של ארגון מיל"י, ובעודי מחכה לתשובה מעסקנים רפואיים שונים, יצרתי קשר גם עם הארגון. במיל"י קיבלו לידיהם את תוצאות הבדיקות. הם הבינו מיד, מהידע והנסיון הרב שלהם, כי מום זה נמנה בין המומים היחידים שחומרתו יכולה לגרום למוות פתאומי. והתינוק שלנו נמצא במצב של סכנה ממשית, ועוד לפני שחזרו אלי, יצרו קשר בדחיפות עם המצנתר המומחה בתחום, שאכן הורה להגיע לבית החולים באופן מיידי! אכן כך היה, הגענו לבית החולים ומיד למחרת בבקר עבר הילד צנתור מוצלח וחייו ניצלו. לא ידענו את נפשנו, אך התמיכה והעידוד עזרו לנו לצלוח את היממה המפחידה בשלום. רק לאחר שהצנתור כבר היה מאחורינו, ובחסדי שמים הוא עבר בהצלחה – קיבלנו את תשובת העסקנים המורה לנו את אותו מהלך בדיוק – לקבוע תור אצל אותו מצנתר ב"שניידר". בלי שידענו עד כמה היינו קרובים חלילה לאבד את דניאל היקר שלנו, קיבלנו אותו במתנה.
