למה מסוגל ילד בן שנתיים? לפטפט ולרוץ, להקשיב לסיפור ולאכול כמעט בכוחות עצמו. ויותר מזה? בדרך כלל לא. אבל נתנאל שלנו מסוגל להרבה יותר.
נתנאל היה המורה הפרטי שלנו בענייני אמונה והשגחה פרטית. מיד כשנולד הרופאים חשדו שמשהו לא תקין, אבל בדיקות לא העלו דבר ואנחנו שבנו הביתה בשמחה, אפילו הברית נערכה בזמן.
כשנתנאל היה בן שלושה שבועות – הוא גילה לפתע סימני אפתיות וכיחלון, בבית החולים אבחנו מום נדיר בליבו של נתנאל. ההלם היה עצום, והמבוכה והבלבול – עוד יותר. מה עושים עכשיו? בשלב הראשון בוצע ניתוח לב כעזרה ראשונה, ואנו המתנו שנתנאל יגדל ויתחזק ויוכל לעמוד בניתוח מורכב יותר. השאלה שעמדה על הפרק היתה "התלבטות גורלית" – כלשונם של הרופאים – האם לנסות להציל את חדרי הלב הקיימים או לוותר על חדר. למותר לציין את ההבדל העצום בתוחלת החיים ואיכותם בעת שבלב ישנם שני חדרים ולא אחד. החשש היה עצום וסימן השאלה – מי יפתרנו? בחסדי שמים פגשנו את עמותת "מיל"י" שקישרה אותנו למנתח המתאים ב"תל השומר". בחשש רב אך בידיעה עמוקה שהכל בידיו – ניגשנו לניתוח.
לאחר ניתוח מורכב שבמהלכו תוקנו שני החדרים הפגועים, וחודשיים בהם היה נתנאל בטיפול נמרץ, מונשם ומורדם – חזר התינוק לחיים. יש לו שני חדרים בלב!!! כיום נתנאל בן שנתיים וכל מבט עין שאנו תולים בו הוא שיעור פרטי באמונה – נגד כל הסיכויים, נגד כל התחזיות הקודרות – הילד בריא שלם ומתפקד, כמו לא היה דבר. כך זה כשנושאים את העיניים ואת הלב – רק למעלה.
